יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה, תשפ"ב
לזכרו של יעקב (קורט) רוזנבאום ז"ל
אוסף יוסף פריזם באוספים הדיגיטליים של הספרייה, מוקדש לימייה בנהריה ומציג תמונות מהאלבום הפרטי של מר פריזם על מפעל ההעפלה ועוד בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20. בין תמונות האוסף, נמצאת תמונתו של יעקב (קורט) רוזנבאום ז"ל שהיה חברו של יוסף.
יעקב נולד בגרמניה והיה בנם יחידם של רוזה וארנסט. בראשית 1939 עלה לארץ עם הוריו והמשפחה הגיעה לעיר נהריה. כשפרצה מלחמת העצמאות, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על תכנית החלוקה, עדיין לא היה יעקב בן שמונה-עשרה, ואולם בליבו פיעמה תחושה חזקה כי אינו יכול לעמוד מנגד, ואף שהיה בן יחיד להוריו, החליט להתנדב לשירות קרבי בהגנת המולדת. לזכותו של יעקב עמדו כושרו הגופני המעולה, ובמיוחד זיקתו לספורט ימי, ולפיכך גויס לפלי"ם – הפלוגה הימית של הפלמ"ח. 
יעקב נפל ביום י"ד בניסן תש"ח, 22.4.1948 בקרב על נבי סמואל.
שלושים ושמונה לוחמים נפלו ביום זה, חמישה-עשר מהם – ובהם יעקב – בקרב המשוריינים. עוד ארבעים נפצעו. כישלון ההתקפה אילץ את הכוחות לפנות אף את הכפרים בידו ובית סוריק; גם יחידת הגדוד החמישי, שכבשה את שועפאט, נצטוותה לסגת מהכפר. גופתו של יעקב לא נמצאה, והוא הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע.
ברבות הימים, במסגרת חקירה שקיימה היחידה לאיתור נעדרים של צה"ל בשיתוף היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון, התגלה כי יעקב נטמן בקבר האחים של חללי הקרב בבית העלמין שבקריית ענבים, כמו יתר חבריו שנפלו בקרבות נבי סמואל. מהחקירה התברר כי שמו של יעקב לא הופיע ברשימות היוצאים לקרב מאחר והוא כלל לא היה אמור להשתתף בו וכי הוא החליף ברגע האחרון חבר, לחם ונפל. מחקירה אחרת נודע, כי אחד ממשתתפי הקרב על נבי סמואל, דוד גוטמן, אשר נחשב כחלל ושמו הופיע על המצבה, עודו בחיים. משני הממצאים האלה, בנוסף לעובדה שהערבים התעללו בגופות וחלקן היו בלתי ניתנות לזיהוי, עלה כי יעקב נקבר בקבר האחים בקרית ענבים.
רקטור האוניברסיטה, פרופ' גור אלרואי, משרת ביחידה לאיתור נעדרים של צה"ל והיה שותף לפתרון התעלומה. פרופ' אלרואי מספר כי לפני מספר שנים חקר את מקרה הנעדר דוד גוטמן, במסגרת החקירה, איתר פרופ' אלרואי את גוטמן ומצא אותו חי. התברר שגוטמן השתתף בקרב על נבי סמואל קיבל מכה בראש והתעורר בקריית ענבים. הוא לא זכר כלום מהקרב. כאשר התבררה הטעות הורידו את שמו של גוטמן מקבר האחים אך לא ביררו מי החלל ה- 35. לדברי פרופ' אלרואי אם לא היה מוצא בדרך מקרה את דוד גוטמן לא היה יכול לפתור את התיק של רוזנבאום.
לפתרון התיק נעזר פרופ' אלרואי בארגון יוצאי מרכז אירופה בתל אביב ובמוזיאון היקים בנהריה, דרכם הוא הגיע לשני אנשים, חומה גפני ואלחנן אילת שהיה חברו הטוב של יעקב ז"ל. הם הכירו היטב את משפחת רוזנבאום. לדבריהם, הראשונים להגיע לישראל היו הסבא וסבתא של רוזנבאום. לסבא (ארנולד פרידמן) היה רגל מעץ. הוא איבד את רגלו במלחמת העולם הראשונה ועלה לארץ בשנת 1938, קנה בית עם שטח אדמה, פרות מהערבים ובנה רפת. שנה לאחר מכן עלתה הבת שלו רוזה רוזנבאום יחד עם בעלה ארנסט (איזידור) ובנם היחיד קורט רוזנבאום. המשפחה עסקה בתעשיית החלב בגרמניה והמשיכה באותו משלח יד גם בארץ. עם קבלת השילומים מגרמניה עזבה המשפחה את הארץ והתגוררה בעיר בון. רוזה, אמו של יעקב, קנתה דירה בשדרות הנשיא 124 אך הייתה זו דירה להשקעה בלבד. היא ביקרה בארץ מספר פעמים אך כאמור מרכז חייה היה גרמניה. הבית בו גדל יעקב היה בית יקי נוקשה מאוד. ההורים לא היו מעורבים בחייו, חיוך לא עלה שפתיהם והם היו אנשים קשיי יום. הוא רצה ללמוד והם רצו שיעבוד במשק הבית. יעקב ברח מהבית כדי להתגייס לפלמ"ח, השתתף בקרבות על ירושלים ושבוע לפני נפילתו הוא אף הראה את כובע הצמר שלו מנוקב בכדורים.
ביום י' בניסן תש"ע (25.3.2010), התקיים בבית העלמין הצבאי שבקריית ענבים טקס גילוי מצבה על שמו של יעקב רוזנבאום. ספד לו, מעל קברו, מפקד חטיבת "הראל", אלוף-משנה איציק רונן: "יעקב, מעולם לא הכרתי אותך והפרטים אודותיך אינם רבים. ועם זאת, די היה בלימוד הנתונים על תאריך עלייתך לארץ ועל המשימות בהן השתתפת, כדי להבין כי השתייכת לקבוצה ייחודית, שנשאה על כתפיה את ההגנה על המדינה עם הקמתה. עלית לארץ מגרמניה בשנת 1939, שנה שבה החל הצורר הנאצי את המלחמה באירופה, שבמהלכה הושמדו שישה מיליון יהודים. בתקופה זו הצטרפת לפלמ"ח, לשורותיה של הפלוגה הימית. הבנו כי בשלב מסוים הצטרפת לשורותיו של הגדוד הרביעי בחטיבת 'הראל', הלוא הוא גדוד 'הפורצים'. ביום 22 באפריל 1948, במהלך מבצע 'יבוסי', באחד הקרבות לפתיחת הדרך החסומה לירושלים, נטלת חלק בקרב נבי סמואל, ובו נפלת בקרב. רק לאחרונה איתרו אותך בקבר אחים חוקרי איתור נעדרים, לצד שלושים וארבעה מחבריך."
בטקס המרגש בבית העלמין הצבאי שבקיבוץ קריית ענבים נסגרו כמה וכמה מעגלים: חברו הוותיק של יעקב, אלחנן אילת, שלא ידע דבר על נסיבות היעדרו של חברו ושמע באקראי על פתרון התעלומה, הגיע לטקס וספד ליעקב באופן בלתי נשכח.
יהי זכרו ברוך!
דף יזכור
